מהנדס העירייה
בס״ד
"שמואל הגדיל את תצלום הגבר שאחז בשלט עד שהצליח לקרוא מה כתוב עליו: "אני אומייה חלמי מהנדס מועצת דיר חנא, תולה את השלטים האלה על ביתי כי אני ובני משפחתי מאוימים בגלל עבודתי". בכותרת הידיעה הקטנה באתר החדשות נרשם שחלמי ניצל מעוד נסיון התנקשות ושמואל הביט בתמונה ואמר לעצמו שזה אותו אחד, אותו חלמי שהתפרץ בכנס תכנון ערים מלפני שנה. זה הוא.
כאן בתמונה נראה רדוף, מותש, לא מרשים כמו האיש בחליפה שדיבר בכנס. שם, בזמן נאום ראש השלטון המקומי שנאם גאה על ההישגים וההצלחות, קם חלמי ואמר שהשלטון המקומי חייב לדאוג להגנה למהנדסי הערים. רחש מזלזל חלף בקהל. מישהו ליד שמואל לחש בקול קצת רם שישמעו: "אלה תמיד יש שחיתות אצלם". אבל חלמי התעלם מהרחשים ואמר שבכל מיני דרכים מנסות משפחות הפשע הערביות לחדור למכרזי העיריות. "זה יכול להיות באיומים ישירים או עקיפים על קבלנים מתחרים כדי שיפרשו, או בתיאום הצעות כדי להבטיח זכייה “נקייה”, או שהם משתמשים באנשי קש וחברות קש משלהם" אמר. "לפעמים פשוט משלמים לקבלן לגיטימי שזכה שיעביר אליהם בפועל את העבודה תמורת אחוזים" מתחת לאף של כולנו התריע, הופך מכרז לפינוי אשפה או סלילת כביש או בנייה של בית ספר למנגנון הלבנת הון, ומהנדסי הערים שמאשרים הם יעד ללחצים!
מישהו ליד שמואל לחש בקול קצת רם שישמעו: "אלה תמיד יש שחיתות אצלם". אבל חלמי התעלם מהרחשים ואמר שבכל מיני דרכים מנסות
חלק מהיושבים באולם התחילו לזוז בחוסר נוחות, גם ראש השלטון המקומי לא אהב את ההתפרצות. "אלה אירועים שוליים" אמר, ובטח לא... והתכוון להגיד בטח לא כאן אצלנו, אבל חלמי התעקש "גם אצלכם, ואם לא עכשיו, עוד יגיע", וה-ע' הגרונית נשמעה צלול. קולות התחילו להסות אותו. הוא עוד ניסה להגיד שאיכות העבודה נפגעת, כבישים שיקרסו, בתי ספר שנבנים בצורה רשלנית, אבל הנואם חתם בביטחון: "אם יש דברים כאלה, בשביל זה יש משטרה, היא מטפלת בזה!"
חלמי התיישב, מכווץ כולו, ונענועי הראש סביבו בודדו אותו עוד יותר.
עכשיו הביט שמואל בתמונת האיש שניצל בנס מירי לעבר ביתו וידע שזה הוא. בסוף הכתבה הוזכר, כאילו במקרה מדובר, שלפני שנתיים נרצח מהנדס אחר, אדהם חמוד, מהנדס המועצה המקומית בגליל המערבי שנורה בידי אלמונים.
"אלה אירועים שוליים" אמר, ובטח לא... והתכוון להגיד בטח לא כאן אצלנו, אבל חלמי התעקש "גם אצלכם, ואם לא עכשיו, עוד יגיע", וה-ע' הגרונית נשמעה צלול.
שמואל מישש את הנייר שתלש בבוקר מעל דלת הבית שלו מוודא שהוא אמיתי ולא דמיין. לרגע קיווה שאולי באמת הזה את הכל אבל הנייר היה שם.
הוא הסתכל במכרז לסלילת הכביש שהיה מונח על שולחנו, עורק תחבורה מרכזי שמאות אלפים צפויים לחלוף בו בכל יום בדרך לירושלים ובהלה עמוקה אחזה בו. הדו"ח שהכינה שרית עם שמות ששת הקבלנים שניגשו למכרז היה מסודר יפה כמו שהיא יודעת. מתחת לשמות הקבלנים הודגשו שמות החברות באדום ומתחת נרשם תקציר על כל אחת. שוב הביט באיקס שסימנה על שתי חברות שהודיעו בפתאומיות על פרישה נוכח לוחות הזמנים. חשב לעצמו שאחרי שמגישים הצעה במאות עמודים ומשקיעים בה חודשים בתכנון, לא פתאום מגלים שאי אפשר לעמוד בלוחות הזמנים. חוסר האונים השתלט עליו והוא קם ונעל את הדלת ואז הוציא את הנייר מהכיס והניח על השולחן.
זה היה הרביעי שקיבל בשבועות האחרונים. הפנייה הראשונית היתה טלפונית.
האשה שצלצלה למשרד הציגה את שם החברה וכמו הזמנה חביבה אמרה: "נודה לך שתבחר בנו לפרויקט". הוא התחיל לשאול מי זו והיא ניתקה. חשב שזו בדיחה. בפעם שנייה צלצל הפלאפון שלו. גבר חזר כמה פעמים על שם החברה וניתק. רק כשחיכה לו בתיבת הדואר בבית מכתב ועליו רק שם החברה, הרגיש את הלחץ מטפס בו.
מנסים לסחוט אותך אמר לעצמו. בדיוק כמו שתיאר חלמי בכנס. אבל מה הוא יכול לעשות? אם אלו באמת משפחות פשע, אז למי ידווח? המשטרה משדרת שזה לא עניינה ואלה הרי מחסלים בלי בעיה. למען מי ומה יסכן את עצמו ואת המשפחה שלו?
נדמה לכם שיש כאן שתי מדינות אמר חלמי. אבל זו מדינה אחת.
שמואל הסתכל על המכרז. למטה חיכה המקום הריק לחתימה שלו. מי יגן עליו אם ידווח? יש שני חוקים ברחוב זכר שראה איזה סרט מאיפה פעם ולא האמין שעכשיו הוא לכוד בו בעצמו. שני חוקים. פחד וכוח. ושניהם מחצו אותו עכשיו.
קשת אחים: זה לא מתחיל בירי.זה מתחיל בטופס מכרז אנחנו פצועים קשה מהשבעה באוקטובר, לא נוכל לדאוג גם להרג שלכם אחד את השני בגלל מסורת איומה של אכזריות, אותה אכזריות ברברית שחווינו גם אנחנו מאחיכם בעזה. תדאגו אתם להרג אצלכם. זה היה לדעתי הסאב טקסט של שר האוצר סמוטריץ בדיון על האלימות בחברה הערבית שביטא תחושות של רבים. רק אתמול נרצחו שניים בחיפה ושעה לפני בלקייה בדרום נרצח צעיר רגע אחרי הכרזה על הודנה, והרבה אומרים לעצמם – זו חברה עם קודים אלימים ועבריינים הורגים עבריינים, זה לא העניין שלנו.
אלא שאנחנו רואים רק את קצה הקרחון הנורא של ההרג (שגם הוא משליך עלינו, רק לפני שבועיים נגזר דינם של רוצחיו של מור טויזר ז"ל, אבא לילד בן 4 מהקריות, שנרצח בגלל טעות בזיהוי בידי עבריינים מרמלה ולוד) אבל יש גם קרחון עצום נוסף מלמטה שנסתר מעינינו לגמרי.
על הקרחון הזה החברה הישראלית עומדת להתרסק אלא שהיא לא רואה אותו כי כמעט לא מדברים עליו. לקרחון הזה קוראים "חדירה של משפחות הפשע הערביות למנגנוני השלטון" והיא אחת ההתפתחויות הכי מסוכנות של הפשיעה המאורגנת לא כי היא רועשת – אלא כי היא שקטה. כי היא לא מתרחשת בסמטה חשוכה, אלא בישיבת ועדת מכרזים. לא עם אקדח גלוי, אלא עם חברה בע״מ, רואה חשבון וחשבונית מס. לפי דו"חות משטרתיים והפרקליטות, שבע משפחות הפשע הערביות, פועלות להשתלט על מכרזי רשויות מקומיות יהודיות וערביות ומיזמי תשתית ושואבות כך לתוכן מיליארדי שקלים מהמיסים שלנו. כסף ציבורי שמתגלגל לידיהם ומחזק אותם מאד.
כשארגון פשע מצליח להשתלט על תקציב רשות, הוא צובר שלושה נכסים אסטרטגיים: כסף חוקי לכאורה, דריסת רגל במנגנון שלטוני, ויכולת השפעה על קבלת החלטות. כשבן גביר מבטל תוכנית שפעלה עד 2022 למאבק בארגוני הפשע, הוא נותן למפלצת התמנונית להשתלט עלינו מלמטה בחיפה, רמת גן, פתח תקווה, ירושלים, דימונה, באר שבע... פשיעה מאורגנת נכנסת למקום שבו המשילות חלשה ומשם מתרחבת. זה לא תוצר לוואי. זה יעד אסרטגי. אז מי ינהל את כספי הציבור – נבחרי הציבור או משפחות הפשע?
פורסם לראשונה באתר״כיפה״ עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית.
תגובות