אנו מכריזים בזאת
בס״ד
קשת אחים "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – היא מדינת ישראל"
"ידיעות קשות על טורים משוריינים של הלגיון הירדני וכוחות מצריים וסורים שפולשים הגיעו אליו. בנקודות המבודדות בגליל המערבי ואכזיב ובצה נפלו הישובים. גם ביה"ס לשוטרים נכבש ועוד משלטים חשובים בבירה.
חטיבות גבעתי והראל נלחמו לכיבוש כפרים במסדרון לטרון כדי לפרוץ אליה דרך אבל גוש עציון וירושלים במצור.
הוא רצה שיפנו עוד כוחות לכיבוש המרחבים בשער הגיא ולטרון אבל אנשי המטה הצבאי התנגדו בנימוק שאין מספיק כוח ואין יודעים מה תוכניות האויב.
לא רצה להורות להם לפעול בלי החלטה מפורשת של הממשלה שהוקמה ואפילו לקרוא לה ממשלה עוד לא התרגל ולכן חיכה בקוצר רוח לפתיחת הישיבה כדי להעביר החלטה שתכריע בעיני את גורל ירושלים ואולי המערכה כולה.
אלא שחברי המועצה הזמנית של מדינת ישראל, ממשלתו, שרק לפני יומיים נכחו לצידו במעמד ההכרזה החגיגי של מגילת העצמאות, ביקשו לפתוח בביטוי הסתייגויותיהם מנוסח ההכרזה.
4 טיוטות היו וגם וועדה הקים ונוסחים והערות ותיקונים הוחלפו עד לרגע האחרון ואיך עדיין יש להם הסתייגויות?! אבל מילה לא אמר ואת ידיו הניח משולבות על השולחן ואמר, בהחלט בבקשה. בבקשה.
ראשון פתח צבי סגל. אנחנו מסתייגים מהפיסקה שמביעה נכונות לשיתוף פעולה עם מוסדות ונציגי האו"ם אמר. כנציג הצה"ר, ברית הציונים הרוויזיוניסטים, לא נסכים לזה כי זה רמז להסכמה לחלוקה. בן גוריון זכר איך הקים ז'בוטינסקי את המפלגה כתגובת נגד למדיניותו הפייסנית למנדט של יו"ר ההנהלה הציונית, חיים וייצמן והתכוון לומר משהו כשסגל הפתיע אותו: "ובכל זאת חתמנו כי לא רצינו להיבדל מן הכלל במאורע כה חשוב וכה חגיגי. גם לא רצינו להחליש את הרושם של ליכוד ואיחוד מלא סביב הממשלה הראשונה כלפי חוץ".
בן גוריון הנהן בהערכה ורשם לעצמו לתפוס את סגל אחרי כדי לשמוע ממי שישב במאסר כאיש אצ"ל בלטרון מה דעתו על נתיבי תנועה ללוחמים שם.
אחריו קם מאיר דוד לוינשטיין מאגודת ישראל. "תכנה וצורתה החילונית של הכרזה זו, המשמשת מגילת-יסוד למדינת-ישראל, פגעה קשה ברגשותי וברגשות היהדות החרדית!" ברקו עיניו בלהט ובן-גוריון התפלא איך מי שנולד בדנמרק ולמד בבית-הספר למסחר בציריך הפך למייצג אדוק של החרדים. ברטט דיבר על זכותנו לארץ בברית בין הבתרים בין אברהם אבינו לקב"ה ובכאב תיאר שנשתכחה מההכרזה כמו גם זכויות החכמים שעלו לארץ כרמב״ן ותלמידי הגר״א והבעש״ט!
צודק, חשב, באמת שכחנו לציין אותם ונזכר באביו שדיבר עליהם רבות. אבל כשהמשיך לווינשטיין ודיבר על משטר חוקי תורה כבר איבד אותו, אבל רק בלבו. בקולו לא אמר דבר. המתין לסוף ולהפתעתו סיים לווינשטיין כסגל בהכרזה: "רבותי! עלי לציין שאם למרות כל הנ"ל חתמתי גם אני, נציגה של אגודת-ישראל, על הכרזת מועצת העם, עשיתי זאת תוך הכרת האחריות הקשה והסכנה האופפת אותנו מכל עבר כדי למנוע מאומות העולם לפרש את הסתייגותנו… כפילוג בתוך מחנה ישראל".
בן גוריון זכר היטב איך שנה לפני הוסדרו החטיבות החרדיות ומרכז אגודת ישראל בירושלים הודיע לכלל הגברים החרדים הצעירים להתגייס. גם הם לחמו כעת בירושלים ולכן כשהתיישב לווינשטיין ולגם מכוס המים שלפניו, נטל גם ראש הממשלה החדש את כוסו והשיקה לעברו כאומר, לחיים. ותודה שחתמתם.
אצל שמואל מיקוניס לא היה עבר רחוק אלא הווה פוליטי: "המנדט הוא שלטון קולוניאלי המבוסס על דיכוי פוליטי כלכלי וצבאי של שני העמים באיזור!" הכריז נציג הקומוניסטים ובן גוריון חשב שאי-אפשר לחזות דרכו של אדם. הנה שמואל זה, התחיל במשפחה חסידית, עלה לארץ והפך חלוץ, ובסוף מצא עצמו במפלגה הקומוניסטית למרות ששני אחיו נרצחו בטיהורי סטלין. לעצמו רשם לבקש משמואל לצאת בשליחות למזרח אירופה לסייע בגיוס כסף ותחמושת למלחמה. קומוניסט קומוניסט, אבל יהודי.
קיווה שבזה הסתיימו ההסתיגויות אבל אז קם צבי לוריא וכחכח בגרונו.
חוסר הסבלנות בעבע בו והתאמץ להתאפק, מזכיר לעצמו שמנהיג חייב אורך רוח ובטח מול לוריא ממפ"ם, מפלגת הפועלים המאוחדת, שגם כך הוא במחלוקת עמוקה עם מנהיגיה אם לילך לצד בריה"מ כדעתם או לדבוק באמריקה כדעתו.
עכשיו הסביר צבי שההכרזה חסרה את עושי היסטוריה - הם, בני תנועת הפועלים, החלוצים, אנשי ההעפלה, מנצחי האימפריאליזם. וגם לעתיד הוביל: ההכרזה צריכה לדבר על סוציאליזם, חלוקה צודקת וברית עם העולם הערבי וגיוס לכולם.
פתאום הבין ראש הממשלה משהו עמוק יותר וכשהניף קלמן כהנא את אצבעו כבר הניח לעצמו להתרווח לאחור ולא דחק בו לסיים כי הבין שהם כולם, כל אחד ואחד, אמנם מניחים כאן את זכויותיהם מהעבר ואת תקוותם לעתיד ואת ההתנשאות וההתבדלות שלהם לעומת האחרים, אבל יותר מהכל חשובה להם ההשתייכות. לומר שהם חלק. אמנם מסתייגים אבל חיבור ושייכות הם מבקשים.
וכשהצהיר קלמן מפועלי אגודת ישראל, פא"י, שהחזיקו בחזון חלוצי של פועלים דתיים וחרדים, ש"הרבה דברים שאפשר היה לתקן בהכרזה לא תוקנו, אבל אם חתמנו על ההצהרה הרי זה כדי להפגין את אחדות עם ישראל בתקופה זאת"... כבר ידע בן גוריון מה יקום ויאמר כשיסכם.
"שמענו דברי ההודעות" פתח. "ודברים אלה לא באו להחליש את תוקפה של האחדות היהודית אשר נתגלתה ביום ההכרזה על הקמת המדינה היהודית. אחדות זאת עומדת וקיימת. אדרבא: דווקא התגלות חילוקי-דעות בשאלות מדרגה שניה מוכיחה כמה מלוכד העם היהודי בעיקר - בהקמת המדינה וברצונו הנחרץ לקיים אותה ולהגן עליה. ליכוד זה קיים, והוא יהיה הרוח החיה שתפעם בציבור הנמצא פה, וגם בזה שעדיין איננו נמצא פה".
ואז פרש לפניהם את המפות והשיח על מהלכי המלחמה החל.
חשבתי לעצמי, מה היה קורה אם לטקס המשואות היו מזמינים מכל הקצוות.
גם אלו שבמובהק ידוע שאינם תומכי ממשלה.
למשל מארגון "מועצת אוקטובר" שיש בה הורים שכולים שילדיהם נרצחו והם תובעים ועדת חקירה ממלכתית ל7.10- שבעטייה היה היום בג"ץ. לצידם היו מדליקים משואה נציגים מפורום תקווה ששם הורים לחטופים וחיילים שנהרגו שעמדתם שונה והם חשבו שלחץ צבאי עדיף על משא ומתן ומסתפקים בועדה שהממשלה תקים ולא רואים בה פוליטית כדעת אנשי מועצת אוקטובר.
מה היה קורה אם נציגי שתי הקבוצות היו משיאים משואה וגם נציגי קיבוץ ניר עוז, שצה"ל נכנס אליו רק שעה אחרי יציאת המחבל האחרון ושם זעם עצום וכואב על המחדל.
עמדות הפוכות ותפיסות עולם שונות אבל כאב כביר משותף. דרך שונה לגמרי לפתרון אבל אכפתיות ומעורבות עמוקה להמשך חיינו בארץ.
אני אגיד לכם מה היה קורה. הסיסמה יחד היתה מתחילה להפוך למציאות אמיתית. במקום סצינות קשות מנשוא בדיון הבג"ץ והטחת האשמות נגד הורים ספוגי כאב שמתמוטטים כשאומרים להם בוגדים, היינו רואים גילויי אמפטיה וחמלה.
תגידו שאני תמימה אבל הרי היום בכל משפחה יש את שני הקצוות הפוליטים. תומכים בממשלה ומתנגדים. בעד וועדת חקירה ממלכתית ונגד. אז מה, הצד שלא חושב כמוך לא אכפת לו מהארץ? אלו שמפגינים ורוצים ועדת חקירה ממלכתית הם בוגדים קפלינסטים שלא מעניינת אותם המדינה? אולי אם היו מוזמנים להדלקת משואה היה עובר מסר שמקבלים את כולם. רק ככה מייצרים הנהגה מאחדת. במעשים. במקום אמירות על יחד מראים יחד. מראים שלשתי העמדות יש מקום.
שאין בוגדים יש מחלוקות.
יומיים אחרי הכרזת העצמאות, כשישראל כבר בקרבות חלקה השני של מלחמת העצמאות יושב בן גוריון בישיבה הראשונה של הממשלה. ואז…
פורסם לראשונה באתר ״כיפה״ עו"ד סא"ל במיל' אורי אגוז, לשעבר בפרקליטות הצבאית, שופטת בעבירות טרור. חברת פורום דבורה. מחזאית ותסריטאית.
תגובות